מיחזור של מתכות יקרות מתוך סוללות של רכבים חשמליים

]

חוקרים מצאו שיטה ביולוגית, תוך שימוש בחיידקים, לשם מיחזור של מתכות יקרות הנמצאות בפסולת אלקטרונית, כמו, למשל, סוללות משומשות לרכבים חשמליים

[מאת: פרופ' סבסיטאן פרנאוד, מומחה לחדשנות ויזמות בתחום הביולוגיה, אוניברסיטת קבנטרי. תרגום מאת ד"ר משה נחמני]

כיום יש יותר מ-1.4 מיליארדי רכבים בעולם כולו, ומספר זה אמור להכפיל את עצמו עד שנת 2036. אם רכבים אלו יהיו ממונעים בעזרת נפט או דיזל, ההשלכות על האקלים של כדור הארץ יכולות להיות נוראיות. רכבים חשמליים פולטים פחות מזהמים לאוויר ואם ניתן יהיה להניע אותם בעזרת אנרגיה מתחדשת, אזי סוגי רכבים אלו לא יוסיפו גזי חממה הגורמים להתחממות כדור הארץ.

אולם, הייצור של כמות כה גדולה של רכבים חשמליים בעשור הקרוב עשוי לגרום להגברת הביקוש של מתכות כגון ליתיום, קובלט, ניקל ומנגן. מתכות אלו חיוניות לייצור של סוללות לרכבים חשמליים, אולם הן לא נמצאות בכל מקום. מרבית מתכת הליתיום נמצאת במדבר אטקמה שבדרום אמריקה (צ’ילה-פרו), שם הכרייה עצמה מאיימת על רווחת וחיי התושבים המקומיים ומסכנת את המערכות האקולוגיות. יצרני רכבים חשמליים מובילים צריכים לשמור על עלויות ייבוא נמוכות ולמצוא מקור אמין לחומרי גלם אלו. כרייה במעמקי הים היא אפשרות נוספת, אולם גם שיטה זו עלולה לגרום לנזק לבתי גידול ולסכן את חיות הבר. בה בעת, פסולת של מוצרי אלקטרוניקה הגדושים במתכות יקרות מצטברת בכמויות אדירות במטמנות ייעודיות לכך בחלק מהמדינות העניות ביותר בעולם – עם כמות של 2.5 מיליוני טון המתווספת מדי שנה. סוללות לרכבים חשמליים הן בעלות חיי מדף של שמונה עד עשר שנים בלבד. כיום, סוללות יון ליתיום עוברות מיחזור בשיעור זעום של פחות מחמישה אחוזים באיחוד האירופי. במקום לכרות ולהרוס מקורות חדשים של מתכות אלו, מדוע שלא נשתמש מחדש בכמויות שכבר נמצאות שם בחוץ?

המפעלים הגדולים ביתר בעולם למיחזור סוללות יון ליתיום נמצאים בסין. בעוד שמיחזור נחשב תכופות כחובה אסדרתית שתאגידים מחויבים בה בצפון אמריקה ובאירופה, התחרות עבור סוללות שלא בשימוש כה עזה בסין עד שמפעלי המיחזור מוכנים לשלם תמורתן.

רוב הסוללות שאכן מגיעות למיחזור עוברות התכה והמתכות שבהן עוברות מיצוי. תהליך זה נעשה במתקנים מסחריים גדולים העושים שימוש בכמות אנרגיה גדולה ולפיכך פולטים כמות גדולה של פחמן. מפעלים אלו יקרים להקמה ולתפעול, ומחייבים ציוד מתוחכם ויקר שנועד לטפל בפליטות המזיקות הנוצרות במהלך תהליך ההתכה. למרות העלויות הגבוהות, מפעלים אלו בדרך כלל לא מצליחים למחזר את כל החומרים היקרים הנמצאים בתוך הסוללות. ערכו של השוק הכלל עולמי הקשור למיחזור מתכת צפוי לגדול מרמה של 52 מיליארדי דולרים בשנת 2020 עד לרמה של 76 מיליארדי דולרים עד שנת 2025. בהיעדר שיטות מיחזור הצורכות אנרגיה פחותה יותר, תעשייה צומחת זו עלולה להיתקל בבעיות סביבתיות חריפות יותר. אולם, כן קיים תהליך טבעי למיצוי מתכות יקרות מתוך פסולת, תהליך שהיה בשימוש מזה כעשורים.

ביו-הדחה (Bioleaching), הנקראת גם ביו-כרייה (biomining), מנצלת חיידקים המסוגלים לחמצן מתכות כחלק מחילוף החומרים שלהם. שיטה זו שימשה באופן נרחב בתעשיית הכרייה, כאשר מיקרואורגניזמים משמשים למיצוי מתכות יקרות מתוך עופרות. לאחרונה, שיטה זו משמשת לניקוי ולמיחזור חומרים מתוך פסולת של רכיבי אלקטרוניקה, במיוחד מעגלים מודפסים של מחשבים, לוחות סולאריים, מים מזוהמים ואפילו מטמנות של אורניום.

החוקרים מצאו כי ניתן למצות את כל המתכות הנמצאות בסוללות של רכבים חשמליים בעזרת שיטה ביולוגית זו. חיידקים מסוימים, כגון הזן Acidithiobacillus ferrooxidans , וזנים לא מזיקים אחרים, יכולים להתמקד ולמחזר את המתכות הנפרדות ללא צורך בטמפרטורות גבוהות או שימוש בכימיקלים רעילים. מתכות מטוהרות אלו כוללות גם יסודות כימיים שבהם ניתן להשתמש מחדש בשרשראות אספקה רבות.

שלב הגימלון (העברת השיטה לקנה מידה תעשייתי) של תהליך זה כרוך בגידול חיידקים במתקני הדגרה בטמפרטורה של 37 מעלות צלזיוס, תוך שימוש גם בפחמן דו-חמצני. התהליך אינו צורך כמות גדולה של אנרגיה, ולכן טביעת הרגל הפחמנית קטנה יותר מזו הטיפוסית במפעלי מיחזור, ובנוסף, התהליך עצמו פולט פחות זיהום. מתקנים ביולוגיים כאלו לא רק שמפחיתים את כמות הפסולת של סוללות של רכבים חשמליים, אלא שהיצרנים יכולים למחזר את המתכות היקרות הללו בשטחי מדינתם, תוך הסתמכות על מספר קטן יותר של מדינות אחרות.

החוקרים מהאקדמיה העוסקים בתחום זה אכן מצליחים למצות את כל המתכות היקרות מהפסולת האלקטרונית ולגרום להן לצוף על פני תמיסה נוזלית. אולם, שיטה זו לא מספיק יעילה עבור התעשייה. החוקרים הצליחו לשלב בין השיטה הביולוגית לבין שיטות אלקטרוכימיות המסוגלות למצות החוצה את המתכות הללו ולהפוך אותן לשימושיות לשרשראות אספקה. לרוע המזל, שיטות קיימות עבור המיחזור של מתכות כרוכות בדרישות אנרגיה גבוהות ובכימיקלים רעילים ,משמשות מזה כעשורים. מגזרי התעשייה השונים אינם יכולים תמיד לפתח וליצור חדשנות בתחום זה, כך שעל הממשלות חלה האחריות לקדם שינויים ולהשקיע בפיתוח של חלופות נקיות יותר בתחום זה.

סוללות לרכבים חשמליים הן עדיין טכנולוגיה חדשה, והשימוש החוזר ברכיבים שלהן צריך להיחשב כחלק מהתכנון שלהן. במקום להישאר בגדר מחשבה שניה, מיחזור בשיטה הביולוגית עשוי להפוך הן לנקודת ההתחלה והן לנקודה הסופית של מחזור החיים של סוללות חשמליות, תוך קבלת חומרי גלם איכותיים עבור הפיתוח של סוללות חדשות בעלות סביבתית נמוכה.

הידיעה על המחקר

רווחי הפשיעה הסביבתית בעולם: בין 110-281 מיליארד דולר בשנה

]

כמה יכולים עבריינים וארגוני פשיעה בעולם להרוויח מכריתת עצים בלתי חוקית, סחר בלתי חוקי בחיות בר, כרייה במכרים לא מדווחים והטמנת פסולת בלתי חוקית? לפי ההערכות של ארגון ה-FATF (כוח המשימה הבינלאומי המוביל את ההסדרה העולמית למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור), רווחי הפשיעה הסביבתית הגלובלית מגיעים לכ-110 עד 281 מיליארד דולר בשנה. לתופעות אלה ישנן השלכות מרחיקות לכת על הסביבה, הכלכלה, בריאות הציבור ובטיחותו, והן הולכות ומתגברות עם השנים, אך הן אינן נמצאות בלב השיח על המאבק בפשיעה הכלכלית. ארגון ה-FATF רוצה לשנות זאת.

פגיעה בחיות, ביערות ובקרקעות

לאחרונה פרסם הארגון מדריך בנושא הלבנת הון שמקורו בפשיעה סביבתית, במטרה להעלות את המודעות לגבי אופן קבלת הכספים אשר מופקים מהפעילות הבלתי חוקית ואופן הלבנתם. הדוח מבוסס על עבודות קודמות של הארגון בתחום איכות הסביבה, ביניהן דוח משנת 2020 בנושא הלבנת הון שמקורו בסחר בלתי חוקי בחיות בר, אשר הדגיש את הצורך להעריך את סיכוני הלבנת ההון הקשורים לסחר הבלתי חוקי בחיות בר בכל מדינה ולהבטיח את קיומה של מסגרת משפטית איתנה לצורך איתור כספי הפשיעה וביצוע חקירות פיננסיות.

נכון להיום אין הגדרה אוניברסלית לפשיעה סביבתית, אך הכוונה היא, ככלל, לעבירות פליליות הפוגעות בסביבה. הדוח מתמקד בהלבנת הון מפשעים סביבתיים נבחרים, הכוללים כריתת עצים בלתי חוקית, פינוי קרקע בלתי חוקי, כרייה בלתי חוקית ושינוע והטמנה בלתי חוקיים של פסולת.

בדוח מוגדרות העבירות המרכזיות באופן כללי, מתוך מטרה שכל מדינה החברה בארגון (בהן גם ישראל) תוסיף להגדרה את האלמנטים הייחודיים לה. כך, כריתת עצים בלתי חוקית מוגדרת ככוללת הובלה, קנייה או מכירה של עצים בניגוד לחוק המקומי והבינלאומי; פינוי קרקע בלתי חוקי כולל רכישה ופינוי לא חוקי של אדמות לצורך חקלאות, בנייה או צרכים אחרים; הרס יערות מוגדר כמונח כללי לתיאור פעילות עבריינית הפוגעת ביערות.

המונח מתייחס לכל שרשרת האספקה, החל מכריתה והובלה של העצים ועד לעיבוד ומכירה, כולל כריתת עצים בלתי חוקית ופינוי קרקע; שינוע והטמנה בלתי חוקיים של פסולת (Waste Trafficking) כולל יצוא או סילוק בלתי חוקי של פסולת אלקטרונית, פלסטיק וחומרים מסוכנים; וכרייה בלתי חוקית מתייחסת לפעילות כרייה המתבצעת ללא אישור המדינה (בהעדר זכויות על הקרקע, רישיונות כרייה והיתרי עבודה או הובלת מינרלים) או פעילות כרייה באישור המדינה בעקבות מתן שוחד.

את הדוח הכינה קבוצת העבודה האופרטיבית של ארגון ה-FATF (ה-RTMG), אשר בראשה עומדת ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, ד"ר שלומית ווגמן-רטנר. בישראל קיימות כיום עבירות מקור (עבירות המהוות גם עבירת הלבנת הון על-פי חוק איסור הלבנת הון ומאפשרות חילוט נכסים וכספים וכן ענישה מחמירה יותר) המתייחסות לפעילות בלתי חוקית בתחום כריית החול, תחנות דלק וגז וטיפול בלתי חוקי בפסולת.

זהב בשווי של 6 מיליון דולר

מהדוח עולה כי למרות הרווח העצום שמופק מפעילות עבריינים זו, לא מדובר בעבירות שרשויות האכיפה מתמקדות בהן, ובמקרים רבים הן מתגלות לאחר פרסומים בתקשורת. על-פי הדוח, מרבית הדיווחים החשודים שהוגשו ליחידות למודיעין פיננסי במדינות השונות בעולם, נשלחו בעקבות פרסומים בתקשורת שכללו, בין היתר, חקירות של עמותות ללא מטרות רווח. בדרום-מזרח אסיה, למשל, רוב הדיווחים החשודים התגלו בעקבות סיקור חדשותי שלילי.

אחת המדינות ציינה כי היא כעת פועלת להעמיד לדין ישויות המעורבות בכריתת יערות בלתי חוקית בהיקף של למעלה מ-110 מיליון דולר, כאשר הפרשה התגלתה בעקבות מידע שפרסם ארגון ללא מטרות רווח בנוגע לרשת הלבנת הון מקצועית הפועלת באמצעות חשבונות הממוקמים במרכז פיננסי בחו"ל. מדינה אירופית אחרת קיבלה רשימה מפורטת של חשודים המחזיקים בחברות בתחום פינוי פסולת בעקבות פרסום תקשורתי על פעילות הבלתי חוקית שבוצעה על-ידי אותם חשודים.

בין מקרי האכיפה המתוארים בדוח נכללת פעילות הלבנת הון של כספים שמקורם בכריית זהב בלתי חוקית בדרום אפריקה. בשנים האחרונות דרום אפריקה העמידה לדין 21 חשודים במגוון רחב של עבירות הכוללות בין היתר הקמה של מיזם בלתי חוקי, ניהול מיזם בלתי חוקי, הלבנת הון, גניבה, רכש, החזקה והובלה של מתכות יקרות, החזקת חומרי נפץ, סחר בלתי חוקי של מהגרים וניסיון לרצח. קבוצה זו קשרה קשר לביצוע עבירות הנוגעות לכרייה ולמכירה בלתי חוקית של זהב.

במהלך החקירה התגלו 16 מפעלים בלתי חוקיים לכריית זהב ונתפס זהב בשווי של 6 מיליון דולר. הרשויות השתמשו בראיות אשר נמצאו בטלפונים הניידים של העבריינים וניתחו מאות מסמכים אשר הצביעו על כך שהפושעים מכרו זהב בערך העולה על 300,000 דולר. החוקרים השתמשו בראיות שהועברו על-ידי גיאולוג מוסמך ועקבו אחר נכסים ורכבים שנרכשו על-ידי אחד מחברי הקבוצה. מאמצים אלה הבטיחו הרשעות בגין סחיטה, הלבנת הון ועבירות ביחס לחוק סחר במתכות יקרות.

במהלך פעולת המשטרה הקבוצה פוצצה מטען חבלה מאולתר. כל הנאשמים הורשעו בעבירות שיוחסו להם, והוטלו עליהם 15 שנות מאסר בפועל באשמת הלבנת הון.

ארגון הפשיעה האיטלקי והעסק לפינוי פסולת

במקרה אחר שמוזכר בדוח נחשף ארגון פשיעה איטלקי שפעל לשינוע והטמנה בלתי חוקיים של פסולת כולל יצוא וסילוק בלתי חוקי של פסולת אלקטרונית, פלסטיק וחומרים מסוכנים. העבירות בוצעו באמצעות חברת-קש בתחום פינוי הפסולת. חקירה זו החלה בעקבות דיווח על עסקה חשודה של אחד הגופים הפיננסים לרשות לאיסור הלבנת ההון האיטלקית (ה-FIU האיטלקי), שתיאר תזרים פיננסי של חברה הפועלת בענף פינוי מתכות ופסולת, אשר לא היה לה מבנה ארגוני הולם או פעילות כלכלית מדווחת.

חלק מהסממנים החשודים כללו את העובדה שבעלי המניות הקודמים נחקרו על-ידי התובע הכללי בשנת 2015, וכי בעלי המניות החדשים רכשו את החברה במחיר נמוך משמעותית משווי השוק והיו בעלי ידע וכישורים מוגבלים בתחום.

במסגרת החקירה נמצאו העברות בנקאיות לחברות איטלקיות הפעילות באותו התחום אשר נחקרו בעבר בגין פשעי מס, פינוי פסולת בלתי חוקית והלבנת ההכנסות אסורות של ארגון פשיעה. חלק מהחברות נחקרו בעבר בגין קשר עברייני לשינוע בלתי חוקי של פסולת למדינות במזרח אסיה, תוך זיוף מסמכי המשלוח כך שייכתב כי מדובר בחומרי גלם ולא בפסולת.

ניתוח שערך ה-FIU האיטלקי הראה כי בעלי החברות היו מעורבים בהפעלת רשת בלתי חוקית, במסגרתה בוצע שימוש נרחב בכרטיסים נטענים ובמזומנים. הרשת התגלתה בעקבות עסקאות חיוב רבות הנוגעות למשיכות מזומנים בדוחות החברה והעברות בנקאיות שבוצעו לטובת ישויות זרות. היקף העבירות הסתכם בכ-14.2 מיליון דולר (12 מיליון אירו).

בעקבות הדוח הודיע ארגון ה-FATF כי בכוונתו להוסיף לסטנדרט הבינלאומי דוגמאות לעבירות פשיעה סביבתית על-מנת לסייע למדינות לקבוע אותן כעבירות מקור.

מחקר: להכניס את הצמח ללחץ כדי שינקה את הקרקע

]

כל מי שצפה בקלאסיקה “חנות קטנה ומטריפה” זוכר את “אודרי 2”, הצמח הטורף שמסוגל לדבר. עם זאת, צמחים שעושים דברים מטורפים לא שייכים רק להוליווד. צמחים באמת מסוגלים לטרוף (גם אם במציאות הטרף הוא בעיקר חרקים, ובהחלט לא בני אדם), ובמידה מסוימת גם “לדבר” – לתקשר זה עם זה. במחקר ישראלי חדש נעשה שימוש ביכולת מפתיעה נוספת של צמחים – ספיחת מתכות שמזהמות את הקרקע. במחקר, שהוצג בוועידה השנתית ה-49 למדע וסביבה, שנערכה השבוע, נמצאה דרך להעצים את התופעה, כדי לאפשר שימוש בצמחים לטיהור קרקעות מזוהמות: לגרום לצמח “להאמין” שהוא עומד להיאכל.

זיהום קרקעות ממקור אנושי הוא תופעה נרחבת בישראל ובעולם כיום. מתכות כבדות שרעילות לאדם ולסביבה, כמו קדמיום, עופרת, ניקל, כספית, נחושת, ארסן ועוד מוצאות את דרכן אל שכבות הקרקע השונות כתוצאה ממקורות מזהמים כמו פעילות תעשייתית, שפכים עירוניים, מטמנות אשפה, דשנים וחומרי הדברה חקלאיים, פעילות צבאית ואחסון, הולכת וזיקוק דלקים.

כיום, ההערכות הן ש-28 אחוז מפני הקרקע של יבשת אירופה מזוהמות במתכת כבדה אחת או יותר בריכוז שמעל ערכי הסף של המשרד להגנת הסביבה בפינלנד. בישראל קיימים לא פחות מ-23,100 מוקדים פוטנציאליים לזיהום קרקע, שעלות הסקירה והטיפול בהם מסתכמת בכ-9 מיליארד שקל.

“הבעיה עם מתכות שמזהמות את הקרקע היא שהן לא מתפרקות”, מספר אייל גרוסמן, סטודנט לתואר שני בבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב. כלומר, ללא טיפול מתאים בקרקע ובמקור הזיהום, כמות המתכות בקרקע מזוהמת רק תלך ותגדל. המתכות לא נשארות רק בקרקע עצמה: באזורים שבהם יש חקלאות, המתכות עלולות להגיע ליבולים חקלאיים – ומשם לצלחת שלנו, וכשהקרקע נמצאת מעל מי תהום, המתכות עשויות לחלחל אליהם ולזהם את מי השתייה שלנו. כלומר, מדובר בפוטנציאל נזק משמעותי לסביבה ולבריאות האדם, במיוחד כשמדובר במתכות שידועות כרעילות במיוחד לאדם כמו עופרת, ארסן או קדמיום.

דוגמה לכך הוא הזיהום החמור של אקוויפר החוף: במשך שנים, תחנות דלק, מפעלי תעשייה ותעשייה צבאית וכן אתרי הטמנת פסולת זיהמו את הקרקע באזור מישור החוף במתכות כבדות.. נכון ל-2018, 8 אחוזים ממי השתייה במישור החוף מזוהמים, וקרוב ל-200 אתרי קידוח של מי תהום – כרבע מאתרי הקידוח בישראל – נסגרו בזה אחר זה בשל זיהומים.

2 צפייה בגלריה ( צילום: shutterstock )

לתת לטבע לעשות את שלו

“לפני כמה שנים הסתובבתי בהודו, ושם ממש ראיתי בעיניים את זיהום הסביבה ומקורות המים”, מספר גרוסמן. לדבריו, הדבר גרם לו להבין את חשיבות הטיפול בזיהום. “היה לי חלום לטפל בזיהום ממתכות באמצעיים טבעיים”.

במחקר החדש, שגרוסמן הוביל יחד עם ד"ר מיכל גרונטמן מבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב, שלצוות המחקר שלה הוא משתייך, נבחנה המתכת קדמיום (Cd), שנפוצה מאוד בדשנים. על פי מאמר סקירה איטלקי מ-2020, מתכת זו ותרכובותיה הוגדרו על ידי IARC (הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן) כגורם מסרטן ודאי באדם (Group 1), וחשיפה אליה עלולה להוביל גם לסיבוכים בריאותיים כמו נזקים לכליות ומומים בעצמות. קדמיום משפיע לרעה גם על הטבע: כך לדוגמה, במחקר סיני מ-2021 נמצא שריכוזים גבוהים של קדמיום בצמח הסספרס (Sassafras tzumu), שנפוץ בסין ובצפון אמריקה, פגעו ביכולות הפוטוסינתזה של הצמח.

המחקר הישראלי החדש עסק בשיטת הפיטורמדיישן (Phytoremediation), שיטה שבה נעשה שימוש ב"אוגרי-על": צמחים מסוימים שמסוגלים לאגור בגופם מתכות בכמות שגדולה עד פי 1,000 מהכמות שצמחים אחרים מסוגלים לאגור. עד כה זוהו כ-721 “אוגרי על”, כשחלק מהם, כמו חמנייה מצויה, תירס או לפתית (שממנה מופק שמן קנולה), מוכרים גם לקורא הישראלי.

“בדרך כלל, קרקע מזוהמת נלקחת בעזרת דחפורים למתקן טיפול, מה שעולה כסף רב, או שהיא פשוט מוטמנת במקום אחר – כך שהזיהום פשוט מועבר והבעיה לא נפתרת”, מסביר גרוסמן. לעומת זאת, בפיטורמדיישן נותנים לטבע “לעשות את שלו”: אותם “אוגרי-על” נשתלים באזור שחשוד או ידוע כמזוהם, והצמחים סופחים את המתכות אל הגוף שלהם. כשהצמחים נקצרים, גם המתכות שהם ספחו אליהם מסולקות מהסביבה. “פעמים, רבות, אפשר ליצור מהצמחים המזוהמים שנקצרו דלק ביולוגי”, אומר גרוסמן.

2 צפייה בגלריה ( צילום: shutterstock )

עם זאת, עד היום, כמעט ולא נעשה שימוש בשיטת הפיטורמדיישן מחוץ לגבולות המעבדה והחממות. הבעיה העיקרית שעליה גרוסמן מצביע במחקרו היא שקצב גדילת הצמחים איטי יחסית, כך שעד שכל המזהמים מסולקים לגמרי מהקרקע יכולות לעבור כמה שנים – ולכן השיטה לא תמיד משתלמת כלכלית. יש לניקוי מהיר של הזיהום חשיבות במציאות הישראלית, שבה שיקום קרקעות ייעשה לרוב תחת לחצי פיתוח נדל"ן ותשתיות, שמחייבים פתרון מידי.

40 אחוז יותר ניקוי קרקעות

במחקר החדש ניסו החוקרים להאיץ את הקצב שבו הצמחים סופחים את המתכות. הדרך לעשות זאת הגיעה מכיוון יוצא דופן: “פגיעה” בצמח. “ההשערה הרווחת ביותר היום היא שאוגרי-העל סופחים את המתכות לגופם ומעבירים אותם לעלים כדי להרחיק מהם מזיקים שנמנעים ממתכות”, אומר גרוסמן.

החוקרים החדירו קדמיום לקרקע של 80 עציצי חמנייה מצויה, ולאחר מכן גרמו לקבוצה אחת של צמחים “לחשוב” שהם מותקפים על ידי חרקים. לשם כך הם ביצעו בעלים נקבים קטנים עם קיסם, וריססו עליהם את ההורמון הצמחי חומצה יסמונית (Jasmonic Acid). “החומצה היסמונית מופקת על ידי כמעט כל הצמחים כשמזיקים תוקפים אותם, והיא מדליקה בצמח מנגנוני הגנה”, מסביר גרוסמן.

תוצאות המחקר היו יותר ממעודדות: כמות הקדמיום שנספחה על ידי קבוצת החמניות שרוססה בהורמון ושנוקבה בקיסם הייתה גבוהה ב-40 אחוז בהשוואה לקבוצת החמניות שלא עברו אף טיפול. לדברי גרוסמן, הדבר שווה לקיצור פרק הזמן שנדרש לשיטת הפיטורמדיישן כמעט בחצי. יש לציין שהעובדה שהצמחים “חשבו” שהם נפגעים וספיחת המתכות המוגברת לא הובילה לפגיעה של ממש בהם, והצמיחה של הקבוצה שרוססה ושנוקבה הייתה זהה לצמיחה של הקבוצה שלא טופלה.

“אנחנו כבר עובדים על הניסוי הבא, שבו נבדוק למשל האם קדמיום נאגר גם בגוף הצמח, ולא רק בעלים – כלומר, האם הצמח סופח אפילו יותר קדמיום ממה שאנחנו חושבים”, אומר גרוסמן.

“אני קורא לעיריות ולמועצות מקומיות שיש בבעלותן שטחים מזוהמים שעומדים נטושים ליצור שיתוף פעולה עם האקדמיה”, הוא מסכם. “חבל שהאתרים יפגעו בבריאות הקרקע והציבור, כשבמקום זאת אפשר לבחון בהם טכנולוגיות שיקום ירוקות – שיטהרו אותם לטובת כולנו”.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה